חב' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח' נ' שרוני

החלטה

1.ביום 12.6.11 הגישו התובעים תביעה בהליך של סדר דין מקוצר כנגד ארבע נתבעים וביניהם הנתבעים שבכותרת וכן נתבע נוסף בשם לורין שיפק.

2.בכתב התביעה עותרים התובעים להורות על סילוק הנתבעים מנכס הידוע כבית מס' 80 ביישוב תפוח (להלן הנכס).

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת מס' 1 הינה חברה ציבורית המשמשת כנאמנה של משרד הבינוי והשיכון על בתים ביישוב תפוח, לרבות הנכס.

ביום 12.4.11 נחתם הסכם שכירות בין התובעת מס' 1 לבין הנתבעים 2-3 ולפיו שכרו אלה את הנכס.

3.בכתב התביעה ניטען כי חרף הסכם השכירות תפסו הנתבעים חזקה בנכס בניגוד לדין.

4.הנתבע מס' 1 (להלן שרוני) הגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף, למחיקת התובעת מס' 1, למחיקת כותרת ולחילופין בקשה לרשות להגן.

בין היתר נטען כי התובעת מס' 1 לא ציינה את מס' אישיותה המשפטית. כמו כן, נטען כי כתב התביעה אינו חתום על ידי התובעים 2-3.

לגוף העניין נטען בבקשה כי הנתבע מחזיק בבית מס' 380 יותר מ-14 שנה ואשר במהלכן נעשו מספר ניסיונות על ידי היישוב לסלקו מן הבית אולם כשלו בהם.

עוד נטען בבקשה כי הנתבע בא להתגורר ביישוב לפני כ-15 שנה מועד בו הובטח לו כי בתמורה לשיפוץ הנכס יקבל זכות לשימוש למגורים בנכס נושא שטרם הוסדר עד היום.

5.לבקשה צורף תצהירו של הנתבע מס' 1 שכל שנאמר בו הוא כי לפי מיטב ידיעתו וזכרונו כל העובדות המפורטות בבקשה הינן אמת.

6.בטרם יוכרעו בקשותיו של הנתבע מס' 1 יש לציין כי במסגרת תביעה זו עתר הנתבע מס' 1 למתן צו מניעה זמני כנגד התובעים 2-3 שבמהותו למנוע מהתובעים 2-3 להשיג את גבולו בנכס.

בהחלטה מיום 24.7.11 דחה בית המשפט (כב' השופטת ליפשיץ) את הבקשה.

בהחלטתו קבע בית המשפט כי לא עלה בידי הנתבע מס' 1 לתמוך את גרסתו להוכחת זכויותיו הלכאוריות בנכס. עוד צוין כי הנתבע מס' 1 לא הביא ראיה כי התקבלה החלטה של מזכירות היישוב תפוח להעניק לו זכות להתגורר ולהחזיק בנכס. אם לא די בכך, הרי שהנתבע מס' 1 לא הציג חוזה שכירות עם התובעת מס' 1 וכן לא הוצגו קבלות על תשלום דמי שכירות חודשיים ליישוב ו/או לתובעת מס' 1. כמו כן, נקבע כי הנתבע מס' 1 לא הניח תשתית עובדתית לפיה הוא השקיע בשיפוץ הנכס.

7.בקשתו של הנתבע נקבעה לדיון ליום 5.12.11 אולם לדיון זה לא התייצב הנתבע מס' 1 וזאת עקב טענת ב"כ כי אירעה לו תאונת עבודה.

8.במעמד הדיון הסכימה ב"כ התובעים כי לאור הצהרותיהם של הנתבעים 2-4 אשר נרשמו בפרוטוקול כי אין לה כל התנגדות למחיקתם מכתב התביעה.

עוד טענה ב"כ התובעים כי אף אם היה הנתבע מס' 1 מתייצב לדיון לא היה בכך כדי להועיל לו, שכן לאור ניסוח התצהיר לא היה בכוונתה לחקור עליו.

9.לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשותיו של הנתבע 1 להידחות מהסיבות הבאות:

ראשית – כתב התביעה נסמך על הסכם שכירות שבין התובעת מס' 1 לנתבעים 2-3. על פי הסכם זה עולה כי התובעת מס' 1 כנאמנה של מדינת ישראל השכירה את הנכס לתובעים 203. מכאן שיש בפני התובעים ראשית ראיה לגבי זכויותיהם בנכס. קביעה זו אף מוזכרת בהחלטה לדחיית בקשתו של הנתבע מס' 1 למתן צו מניעה זמני.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי הראיה שבכתב הדרושה לשם ביסוס התביעה בהליך של סדר דין מקוצר אינה חייבת להיות ראיה למלוא עילת התביעה אל די בראשית ראיה בלבד.